חמש תחנות מהרוק הכבד ועד הדיסקו והפאנק. לחצו על שנה.
הכל התחיל במועדונים קטנים בניו יורק — DJ אחד, פטיפון, ורחבה שלא הפסיקה לזוז. מה שהיה אנדרגראונד הפך לתופעה עולמית.
באפריל 1977 נפתח Studio 54 והפך לסמל: זוהר, חירות וקצב של 120 פעימות לדקה. כשיצא Saturday Night Fever בסוף אותה שנה — הדיסקו כבר לא היה סצנה, הוא היה העולם.
מאחורי הקלעים, Giorgio Moroder ו-Donna Summer המציאו את העתיד עם "I Feel Love" (1977) — בס אלקטרוני שינבא את כל המוזיקה האלקטרונית שתבוא אחריו.
בזמן שהדיסקו כבש את הרחבות, הרוק כבש את האצטדיונים. Led Zeppelin מילאו אולמות של עשרות אלפים, Queen הפכו כל הופעה לטקס, ו-Pink Floyd בנו מופעים שהיו יצירות אמנות בפני עצמן.
זה היה עידן הגיטרה-גיבור והאלבום-מסע: לא להיט בודד, אלא חוויה שלמה של 40 דקות — צד א' וצד ב'. הרוק הפך גדול מהחיים.
העשור הכי מגוון בתולדות המוזיקה — שמונה עולמות שחיו זה לצד זה.
שנים-עשר ענקים שהגדירו עידן.
שנות ה-70 היו העשור שבו האולפן עצמו הפך לכלי נגינה. הקלטה ב-16 ואחר כך 24 ערוצים אפשרה שכבות, אפקטים וצלילים שמעולם לא נשמעו.
The Dark Side of the Moon נבנה כקולאז' של דופק לב, שעונים וקולות. Bohemian Rhapsody ערם עשרות שכבות ווקאליות. האלבום הפסיק להיות אוסף שירים — והפך ליצירת אמנות שלמה מההתחלה ועד הסוף.
שבעה תקליטים שכל אספן חולם עליהם.
שנה אחת תמצתה עשור שלם — דיסקו, פאנק, אבל וקולנוע.
המקומות שבהם נכתבה ההיסטוריה.
לפני הדיגיטל — אנלוגי, חם ומלא ברק.
ארבע שאלות, וגלה את הרוח שלך מעידן הזהב.